מהי חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים:

מקרה מהקליניקה:

השבוע פגשתי את יונתן (שם בדוי), ילד בן 11 חכם וסקרן שהגיע אליי לאימון ADHD. אמא של יונתן שיתפה שהוא מתקשה חברתית בבית הספר, שמציק לילדים בכיתה וסובל בעצמו בריונות. את המפגש הראשון שלנו קיימנו בחוץ, כדי להקל על יונתן להיפתח ולשוחח באווירה רגועה יותר. מבלי שידעתי מראש שהוא מתמודד עם חרדה חברתית.

הלכנו יחד לפארק ודיברנו על תחביבים ותחושות כלליות. האווירה הייתה נעימה, ויונתן נראה רגוע ומשתף פעולה. כשהגענו לאזור בית הספר, מרחוק היתה קבוצת ילדים שמשחקים כדורסל במגרש הספורט, היה אפשר לראות שהם 8-10 ילדים בערך.

ברגע שיונתן ראה את הילדים, הוא פתאום נדרך. משהו בפניו התחיל להתעוות, עיניו התרחבו, הוא החוויר והתחיל לרעוד קלות. הוא עצר במקומו ולא הסכים שנמשיך לכיוון המגרש. “בבקשה, אני לא יכול לעבור כאן,”הוא לחש בקול חנוק. “אני רוצה ללכת למקום אחר”.

הוא התחבא מאחורי עץ גדול וניסה להתרחק כמה שיותר מקבוצת הילדים. הרגשתי את הפחד שלו, פחד שנראה כמו חומה בלתי נראית שמפרידה בינו לבין העולם שבחוץ.

בחרתי לעמוד שם יחד איתו ליד העץ ולהקשיב ולתמוך בו ברגע הקשה הזה. “כמובן, יונתן,” אמרתי לו בחיוך, “נלך לאן שתרצה”.

הלכנו למקום שקט יותר, עם פחות אנשים, והתיישבנו על ספסל מרוחק. כדי לעזור לו להירגע, הדרכתי אותו בתרגול נשימות בטן עמוקות. הסברתי ליונתן איך לקחת נשימה עמוקה דרך האף, למלא את הבטן באוויר ואז לנשוף לאט דרך הפה. חזרנו על התהליך הזה כמה פעמים, וראיתי איך המתח בגופו מתחיל להשתחרר והנשימה שלו נעשתה רגועה יותר.

---

מהי חרדה חברתית וכיצד היא באה לידי ביטוי?

חרדה היא תגובה טבעית של הגוף למצבים בהם אנו מרגישים מאוימים או לחוצים. במצבים אלו, הגוף נכנס למצב של “הלחם או ברח” שמשמעותו היא שהוא מתכונן להתמודד עם האיום או לברוח ממנו. חרדה חברתית, היא סוג ספציפי של חרדה שבו האדם חש פחד מוגזם או דאגה אינטנסיבית במצבים חברתיים או במצבים בהם הוא עלול להיות דחוי, מושפל או נשפט על ידי אחרים.

במקרה של יונתן, החרדה החברתית התבטאה בתחושות פיזיות של רעד, דופק מהיר וקושי לנשום, וכן בהתנהגות של הימנעות והסתתרות. ילדים ומתבגרים הסובלים מחרדה חברתית עלולים לחוות את הסימנים הבאים:

• הימנעות מפעילויות חברתיות: כמו מסיבות, טיולים או שיעורי ספורט.

• שתיקה או התנהגות שקטה במצבים חברתיים: דיבור בקול חלש או הימנעות מקשר עין.

• תסמינים פיזיים: כמו דופק מהיר, הזעה מוגברת, בחילות או רעידות.

• הפרעה בשגרת החיים: הימנעות מבית הספר או קשיים בהשתתפות באירועים משפחתיים וחברתיים.

• ביטחון עצמי נמוך: תחושת חוסר ערך עצמי ופחד מביקורת חברתית.

---

כמאמנת CBT, היה לי חשוב להראות ליונתן שאני רואה ומבינה אותו ולתת לו את הכלים להתמודד עם החרדה שהוא חווה. דיברנו על דרכים לנשום עמוק ולהירגע במצבים מלחיצים, על חשיבה יעילה וחיובית יותר, במקום מחשבות שמזיקות, ועל הצעדים הקטנים שהוא יכול לעשות כדי להתמודד עם הפחדים שלו.

יונתן עזב את הפגישה עם ניצוץ קטן של תקווה בעיניים. הוא הבין שחרדה חברתית היא לא סוף הדרך, ושיש לו את היכולות להתגבר על האתגרים הללו בעזרת עבודה פנימית ואימון על הפרשנויות שלו עצמו בסיטואציות חברתיות.

---

סימנים נוספים שיכולים להצביע על חרדה חברתית:

• התנהגות מגוננת יותר- הסתתרות מאחורי מבוגר, הישענות על חברים קרובים כמגן במצבים חברתיים.

• חשש מדיבור לפני קהל - קושי להציג בכיתה, הימנעות מלדבר בטלפון

• נטייה לפרפקציוניזם - דרישה עצמית גבוהה, פחד לעשות טעויות ולחוות ביקורת

• התעסקות יתר בתדמית החיצונית - התארגנות ממושכת, על מנת להבטיח שהם נראים טוב, הימנעות מלבישת בגדים מסוימים מתוך פחד שלא יהיו מקובלים חברתית.

• תגובות רגשיות חזקות - בכי או כעס כשנתקלים במצב חברתי מלחיץ. תחושת חוסר אונים וחוסר יכולת להתמודד עם מצבים חברתיים.

• בעיות בריאותיות - כאבי בטן או ראש לפני או במהלך מצבים חברתיים מלחיצים. התקפי פאניקה- במקרים קיצוניים יותר ילדים יכולים לחוות התקפי פאניקה במצבים חברתיים עם תסמינים כמו דופק מהיר, קוצר נשימה ותחושת מחנק.

• התנהגות פסיבית- הימנעות מקבלת החלטות בקבוצה או השארת החלטות לאחרים כדי להימנע מביקורת. הסכמה עם כל מה שנאמר- נטייה להסכים עם כל מה שנאמר על ידי אחרים, אפילו אם זה מנוגד לדעתם, מתוך פחד מעימות או דחייה.

---

מה אתם ההורים יכולים לעשות?

1. תרגול נשימות והרפיה

• נשימות בטן: למדו את הילד לקחת נשימות עמוקות ואיטיות דרך האף, למלא את הבטן באוויר ואז לנשוף לאט דרך הפה. תרגול זה יכול לסייע להרגעת הגוף ולהפחתת המתח והחרדה.

• מדיטציה ודמיון מודרך: תרגולים של מדיטציה או דמיון מודרך יכולים לעזור לילד להירגע ולהתמקד בתחושות נעימות ובטוחות.

2. פיתוח מיומנויות חברתיות

• משחקי תפקידים: שחקו עם הילד משחקי תפקידים במצבים חברתיים שונים. זה יכול לכלול הצגה עצמית בפני אחרים, דיבור בפני קהל קטן או תרגול של שיחות חולין. זה יעזור להם להרגיש בטוחים יותר במצבים דומים במציאות.

• הזמנה לפעילויות חברתיות קטנות: התחילו בפעילויות חברתיות קטנות כמו להזמין חבר אחד הביתה או להשתתף בקבוצה קטנה של ילדים שהם מרגישים בנוח איתם.

3. חיזוק הביטחון העצמי

• הצבת מטרות קטנות: עזרו לילד להציב מטרות קטנות שהוא מאמין שיוכל להשיג במצבים חברתיים. כשילד משיג מטרה, הוא מפתח תחושת מסוגלות ויכולת. עודדו אותו על ההישג ודברו איתו על איך הרגיש ומה עזר לו להצליח.

• חיזוקים חיוביים: היו נדיבים בחיזוקים חיוביים על מאמציו של הילד, גם אם הם נראים קטנים. חיזוקים אלו יעזרו לו להרגיש מוערך ובטוח יותר בעצמו וביכולות שלו.

---

זיהוי סימנים ומענה נכון, יכולים לעשות הבדל משמעותי בחייו של ילד המתמודד עם חרדה חברתית.

הסיפור של יונתן הוא תזכורת לכולנו שחרדה חברתית היא אמיתית ומשמעותית, אך עם הכלים הנכונים והכוונה מתאימה, אפשר לעזור לילדים למצוא את מקומם בעולם, להתחזק ולהצליח לנהל חיי חברה טובים ומשמעותיים.

מוזמנים ליצור קשר להתייעצות

שרית אני רוצה לקבוע שיחה